"גופים בלתי רצוניים"

בהוהאוס חברתי,  חיפה, אוצרת גליה בר אור, 2019

בסדרה זו חפצים נאספו מהרחוב, עברו התמרה והפכו לפסלים היברידים חסרי פשר, שמקומם בעולם לא ברור. העבודות שתחילתן באיסוף אינטואיטיבי של מאגרי זיכרון שולבו מחדש כמסמני עתיד חסרי תכלית ונטולי פונקציה. המקבץ מעלה שאלות על תכליתו של אובייקט האמנות כחפץ שנשא מטען ועובר טיפול מחדש. האסתטיקה נובעת מעצם ההתבוננות בתחביר החדש שנוצר שעניינו חומר, משקל, צורה וצבע. זהו המשך מחקר העוסק בבדיקת גבולות רחבים יותר של יחסים בין אובייקטים. דפוס הפעולה שהנחה את החיבורים בכל עבודה היה לאתגר את מאזן הכוחות בין חלקיה תוך מציאת פתרונות מניפולטיביים. החשיבה על כל עבודה כמפגש בין שני גופים שונים שביניהם מתקיימים יחסים הובילה לעיסוק בגופניות. לכל גוף חדש שנוצר מהמפגש יש "חיים משלו" או "רצון משלו" התלוי בחומרים פנימיים או בכוחות חיצוניים. הביטוי "גופים לא רצוניים" מתייחס לתהליכי העבודה. במהלך הדיאלוג ביני ובין הגוף הנוצר כפינו זה על זה פעולות לא רצוניות שיצרו את הקושי והעניין בעבודה.