תודעת הזמן בפילוסופיה המזרחית מקדשת את רעיון ה"עכשיו" המתמקדת בהווה ומסיטה התחשבנות עם העבר או דאגה לעתיד. האידיאל "לחיות את הרגע" מתורגם לדרך חיים ולפרקטיקות שמטרתן להגיע לאני הפנימי, לאיזון ולשלווה.
לעומתן התרבות המערבית, המושתתת על קפיטליזם, מתרגמת זמן לכסף ולפיכך חיה בזמן עתיד. אידיאל זה יצר תרבות מואצת וקצרת רוח השואפת להספק ולמיידיות .
במיצב זה מילה שבתפיסת זמן מערבית מסמנת את "האצת הרגע" מתמוססת לאיטה כבתפיסת זמן מזרחית "המשהה את הרגע", ובקריסתה בונה שובל חומריות המשמר את סימני הזמן.